החלטה בתיק ב"ל 45152-02-11

השופט אילן איטח

1.       התובעת עותרת להכיר בה כמי שנפגעה בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק), בשל ארוע תאונתי מיום 21.1.10.

2.       ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות לעניננו:

א.      התובעת, ילידת 1964, עבדה במשק בית בהרצליה - שלוש פעמים בשבוע, למשך כ- 5 שעות בכל פעם והשתכרה 6,000 ש"ח לחודש .

ב.       התובעת החלה בעבודתה ביום 19.11.09 וסיימה את עבודתה בסוף חודש אפריל 2010 .

ג.        בתקופה הרלוונטית לא עבדה התובעת במקום עבודה אחר.

ד.       לטענת התובעת, ביום 21.1.10 היא החליקה על רצפת הפרקט של חדר הילדים בבית בו הועסקה, ונחבלה בשוק רגל שמאל מהברך ומטה. מאז חשה כאבים, אך משלא רצתה לאבד את מקום עבודתה "סחבה" בעבודה.

ה.      ביום 18.3.10 פנתה התובעת לרופא המשפחה ולאורטופד, ושם התלוננה על חבלה ברגל שמאל, וכך נרשם בביקור "נפלה בעבודה לדבריה לפני חודש, נחבלה ברגל שמאל מאז כאובה" . באותו יום גם נערכה לתובעת בדיקה רדיולוגית שהדגימה אנטומיה תקינה של העצמות .

ו.        ביום 29.4.10 ביצעה התובעת מיפוי עצמות. בפענוח מיום 2.5.10 נקבע כי קיימים ממצאים בברך שמאל "ככל הנראה על רקע טראומה ויתכן נזק ברצועה הצולבת, או נזק במיניסקוס מדיאלי או נזק אוסטאוכונדרלי בפרק הברך השמאלי" .

ז.        ביום 16.6.10 פנתה התובעת בבקשה לתעודת אי כושר וזו הוצאה לראשונה ביום 12.7.10 לתקופה שמיום 1.5.10 ועד ליום 30.7.10 (91 ימים) .

ח.      ביום 14.7.10 הוגשה לנתבע תביעה לדמי פגיעה (נת/1). בטופס התביעה צוין שלא נכחו עדים ושהודעה למעביד - יעל, נמסרה בחודש אפריל. ב'הצהרת המעביד' מלא בן זוגה של יעל את ההצהרה הבאה:

"יצויין כי לטענת העובדת הפציעה התרחשה בחודש ינואר 2010 במהלך עבודתה. העובדת לא דווחה במועד התאונה בינואר 2010.

הודעה למעביד נמסרה רק בחודש אפריל 2010 לאחר קבלת טיפול רפואי ונמסר כי הפציעה מקורה באירוע במקום העבודה."

ט.      התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 20.9.10, לאחר חקירתה של התובעת מיום 3.8.10 (נת/2). בנימוקי הדחיה נרשם כי לא הוכח להנחת דעתו של פקיד התביעות הארוע התאונתי וכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין הארוע לבין הפניה לטיפול רפואי.

3.       ביום 23.2.11 הוגשה התובענה ובה גרסת התובעת, אשר בעדותה בפנינו, נטען לגביה שכל האמור בה אמת. וכך נטען בכתב התביעה, בתמצית: בעת שהתובעת שהתה לבדה בבית המעסיק היא החליקה במהלך שטיפת חדר על רצפת הפרקט. נטען כי התובעת לא דווחה למעסיק וכי בעלה בא במיוחד כדי לקחתה מן העבודה כיוון שסבלה מכאבים עזים. נטען כי מעת התאונה לא חזרה התובעת לעבודה וישבה בביתה תוך שהתובעת נוטלת משככי כאבים בתקוה שהללו יביאו מזור לכאביה.

4.       עיון בגרסת התובעת בחקירתה על ידי חוקר הנתבע מעלה כי גרסתה שם אינה תואמת בפרטים מהותיים את גרסתה בכתב התביעה, זאת למעט הפרט 'הגרעיני' של החלקה על רצפת הפרקט. ובמה דברים אמורים:

ראשית, בחקירתה נטען כי בעת ששטפה את רצפת הפרקט של חדר התינוק שמעה צלצול בדלת "רציתי לרוץ לדלת לפתוח אותה והחלקתי" היא קמה "לאט לאט" והלכה "לאט לאט" לדלת והיה שם ספק המים המינרלים. ענין ספק המים לא נזכר בכתב התביעה, אך נהיה מוכנים שלא לייחס לכך משנה חשיבות.

שנית, בניגוד לטענה כאילו התובעת הפסיקה את עבודתה לאחר הנפילה צוין (כפי שמופיע בטופס התביעה) שהתובעת עבדה עד סוף אפריל.

5.       ביום 23.11.11 העידה התובעת בפנינו. מחקירתה עלו קשיים מטרידים, ונפרט: